גיל סימה
"אני לא אומר שאני צדיק,אבל בסופו של דבר בעלי המסעדות הם אלה שהסכימו לקחת אותי". כך אמר השבוע מנשה בלקר בתגובה על הרשעתו לאחרונה בהונאה בכשרות שביצע בשורה של מסעדות ברחובות. בלקר, שהנפיק לאותן מסעדות תעודות כשרות מטעמו ללא היתר, ציין כי "הרבנות המקומית התעקשה לקחת מבעלי המסעדות סכומים שלא יכלו לעמוד בהם". הוא התקשה מעט יותר להסביר מדוע ביצע עבירות דומות לאלה שבהן הורשע לפני שש שנים.
הוא מחשיב עצמו לרב קהילה, למרות שעל פי רישומי הרבנות הראשית, הוא לא כזה. בידיו הוא מחזיק שפע של תעודות והסמכות מסוגים שונים, למרות שאף
אבל ידעת שאתה מנפיק תעודות כשרות מזויפות. מה גרם לך להמשיך?
"כשרות זו אותה כשרות בכל מקום, ולכל מסעדה יש את הזכות אם לשים תעודת כשרות של הרבנות או של מישהו אחר. בעלי המסעדות לא יאמרו את זה עכשיו, אבל אני הייתי זה שהצלתי אותם מסכומים של אלפי שקלים על תעודת הכשרות של הרבנות".
את מסדרונות בית המשפט, לשם הגיע בלקר בשבוע שעבר על מנת למסור מסמכים המוכיחים לכאורה את דבריו, הוא מכיר היטב. בספטמבר 2007 הוא הורשע בסדרת עבירות דומה לזו שהורשע בהן כעת, כשבכל אחד מהאישומים ניכרת השיטתיות שבפעולותיו. כשנשאל על ידי בית המשפט מדוע הוא ממשיך לבצע את אותן עבירות שביצע רק לפני מספר שנים, נראה היה שבלקר מתבלבל מעט. הוא הסביר כי בהרשעתו משנת 2007 הוא בסך הכל רצה לקחת על עצמו את התיק, כדי לא לסבך את משגיחי הכשרות. הוא רק נמנע מלציין שמשגיחי הכשרות עליהם דיבר קשורים לבד"ץ הפרטי שהוא מנהל.
פתרון קל
מלבד בלקר, ששיווק את עצמו כמי שמקפיד בענייני כשרות ואף דאג שבכל פעם שיגיע לעסק תתלווה אליו דמות רבנית מוסמכת, גם בעלי המסעדות לא טמנו ידם בצלחת. "ברבנות המקומית התעקשו לקחת מהמסעדות סכומים של 4,000 או 5,000 שקל לחודש, ואני הצעתי את עצמי כמי שידאג לכשרות שלהם ב־500 שקל, אולי 700 לחודש", מסביר בלקר. את בעלי המסעדות שאיתם היה לבלקר קשר קבוע ויציב במשך שנים רבות פגשנו השבוע, אולם רבים מהם העדיפו שלא לדבר על העבודה המשותפת שלהם עם משגיח הכשרות עליו סמכו במשך שנים."אני מעדיף לשכוח את התקופה שהוא היה כאן", אמר לנו אחד מהם, ששמו נקשר בתעודת הכשרות הפיקטיבית של בלקר.
וכך, מבלי שהציבור יידע על היעדר תעודת כשרות אמיתית וברורה, מי שבסופו של דבר נפגע לאורך שנים הם הלקוחות, שהיו בטוחים שהתעודה המתנוססת בחזית המסעדה מאשרת להם לאכול במקום ללא חשש.
כשר רק אם הרבנות נותנת תעודה (צילום: אבי מועלם)
"לא ידענו בכלל שאלה לא תעודות כשרות. ידעתי על זה רק כשזימנו אותי לבית משפט. אני יכולתי לדעת בכלל שזה מזוייף? בלקר הגיע עם פמליה של אנשים שנראים מכובדים מירושלים, אז הייתי בטוח שהכל בסדר", אומר אחד מבעלי העסקים, שמכתב האישום עולה כי הקשר בינו לבלקר נמשך יותר מארבע שנים, במהלכן חידש בלקר מעת לעת את התעודה שסיפק, תמורת 730 שקל.
מאז שהמסעדה הפסיקה לקבל את שירותיו של בלקר, היא אינה מחזיקה בתעודת כשרות אחרת, ובוודאי לא כזו המונפקת על ידי הרבנות המקומית. "אני חייב להם משהו? למה אני צריך לפרנס אותם עם 5,000 שקל בחודש?", אומר הבעלים. "מי שמכיר אותי יודע את זה שאני שומר, אני לא אתן להם את האפשרות הזאת לחגוג עליי".
בעל מסעדה אחרת שנעזרה בשירותיו של בלקר בהנפקת תעודת כשרות, מספר בעדותו בבית המשפט שבעבר אמנם הייתה לו תעודה מאושרת מטעם הרבנות, אך לאחר שזו דרשה ממנו להחליף את כל המקררים, לשים שרשראות ואף איימה עליו לדבריו שתסגור את המקום לחודש, הוא החליט לא להסכים לתנאים שנכפו עליו ולהמציא תעודה כאילו כשרה. השופטת לבנה צבר לא חסכה ביקורת מאותו בעל עסק וציינה כי הוא פנה אל ה"פתרון הקל", כלשונה, וכי קבלת 'אישורי הכשרות', משמען כי העסק הונה את ציבור הלקוחות שהגיע אליו.
בלקר מצדו סיפק הסבר יצירתי להנפקת תעודות הכשרות לבתי העסק, כשטען כי אלה דומות לתעודות ולאישורים שהוא נותן למזון המסופק לאירועים הנעשים בבתים פרטיים ולגבי שחיטה כשרה. ההסברים הללו לא שכנעו את השופטת צבר, שהדגישה את ההבדל בין אירועים פרטיים לבתי עסק המוכרים מזון לציבור הרחב. "אלה תעודות לא חוקיות שעלולות היו להטעות ולהכשיל ציבור שלם", אמרה. "הנאשם ממשיך בניסיונות שלו לתעתע ולזרות חול בעיניים, כאשר הוא אומר שהוא מנפיק את התעודות לאנשים שמכינים אוכל ביתי".
נושא העלויות המאמירות של אישורי הכשרות הניתנים על ידי הרבנות המקומית בעיר ממשיך לצוץ שוב ושוב בשיחות עם בעלי עסקים ומסעדות בעיר. מדבריהם עולה כי ברחובות, בשונה מרשויות מקומיות אחרות, קיים קושי רב של העסקים, הקטנים בעיקר, להתמודד עם התנאים שמציבה הרבנות בדרך לקבלת תעודת הכשרות הנכספת. בעיר, שחלק ניכר מאוכלוסייתה משתייך לציבור הדתי והחרדי, תעודת הכשרות היא סם חיים עבור עסקי המזון והמסעדות הפועלות בה.
"זה עושק לאור יום. הרבנות כאן מנצלת את העובדה שעסק למזון ברחובות לא יכול להמשיך לשרוד מבלי שתהיה לו תעודת כשרות והמחיר רק עולה ועולה", טוען אחד מבעלי העסקים הוותיקים בעיר, החושש להיחשף מפאת האיום שתעודת הכשרות שברשותו תוסר.
תגובת אליהו כהן, מזכיר מחלקת הכשרות במועצה הדתית ברחובות, האחראי על הנפקת תעודות הכשרות מטעם הרבנות: "'בד"ץ בלקר' הוא עוד דוגמה לכשרות בשלט רחוק. בלקר נהג להגיע פעם אחת בשבוע לעסק, ובכך הייתה מסתכמת עבודת הבדיקה שעשה לאותה מסעדה או מאפייה. מי שקובע את סכום תעודת הכשרות הם הרבנים, זה לא משהו שרירותי.
"כשמדובר בהשגחה של הרבנות מדובר על השגחה של יום יום. זה לא רק משגיח כשרות. יש את המפקח, את המשגיח ואת נאמן הכשרות, וכל זה עולה כסף".
נציג הפרקליטות בבית המשפט: "המניע מאחורי מעשיו של הנאשם היה מניע כלכלי כפול. הן הרצון להתחמק מהתשלום לרבנות של בעלי העסק והן הפרנסה שזה סיפק עבורו במשך השנים".
יצוין כי כנגד בלקר עומד ותלוי עונש מאסר על תנאי של תשעה חודשים, שהפרקליטות דורשת כעת להפעילו, בעקבות הרשעתו באותו סוג עבירות.
תגובת עו"ד אהרון רוזה מהסנגוריה הציבורית, פרקליטו של בלקר: "העונש שיש להטיל על מרשי, חשוב שיימדד בהתאם ל'עושק' לכאורה של הרבנות ולא מתאוות הבצע שלו. האיש חי באפס תנאים כשעדיין פרנסה של ארבעה מילדיו מוטלת עליו באופן ישיר".
- הסיפור המלא בגיליון סופ"ש של 'ידיעות רחובות'