מה קורה כאשר הדין המוסלמי פוגש את דיני המשפחה בישראל?
אישה מוסלמית פנתה לביהמ"ש למשפחה בבקשה להתגרש מבעלה. האישה טענה כי הבעל מסתיר את הכנסתו האמיתית, וכי מגיעים לבנותיה מזונות בסך 4,500 ₪ בחודש – עד שהבנות יינשאו כמקובל בדין המוסלמי.
לבני הזוג שתי בנות קטינות, ושלוש בנות בגירות, שרק אחת מהן נשואה. כלומר, האישה ביקשה מזונות עבור ארבע בנות, ששתיים מהן בגירות.
עו"ד עינבר לב, שייצגה את האב, טענה בדיון שהאישה לא יכולה לפנות אל בית המשפט האזרחי בישראל, ולבקש ממנו לפסוק על פי ההלכה המוסלמית. מעבר לכך, מזונות בסך 4,500 ₪ לחודש אוכלים את כל הכנסתו של האב, המשתכר סכום דומה בעבודתו.
לאחר שחקר את הבעל על הכנסותיו, פסק ביהמ"ש כי הבעל ישא רק במזונות בנותיו הקטינות, בסכום הנופל בהרבה ממזונות המינימום המקובלים בדין העברי – כ- 900 ₪ לכל ילדה.
לדברי עו"ד לב, בגירושין בין זרים, מחויב בית המשפט למשפחה בישראל למזונות הקבועים בחוק האזרחי, ואלה נקבעים על פי הערכת הכנסת האב, הכנסת האם, וצרכי הילדים.
מה קורה כאשר סכסוך משפחה בין גבר ואישה מוסלמיים, מתגלגל לביהמ"ש למשפחה בישראל? בניסוי המעניין הזה פתחה אישה מוסלמית, שהגישה נגד בעלה תביעה לגירושין לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
בני הזוג חיו יחד כ-25 שנה, והביאו לעולם חמישה ילדים - שלושה מהם בגירים כיום, ושתי בנות קטינות. לדברי עו"ד עינבר לב, שייצגה את הבעל, הגישה האישה תביעה לגט לבית הדין השרעי- במקביל להגשת תביעתה למזונות לביהמ"ש למשפחה.
"בית המשפט פסק מזונות גבוהים מדי"
בתחילת 2013 פסק בית המשפט לענייני משפחה כי על הבעל לשלם מזונות אישה ומזונות ילדים בסך כולל של 4,300 שקלים בחודש. יומיים לאחר מתן פסק הדין בדבר המזונות, ניתן לאישה גט בבית הדין השרעי.
לדברי עו"ד לב, משניתן הגט, נדרש בית המשפט למשפחה להסדיר שוב את עניין המזונות. לדבריה, על פי הדין המוסלמי, חיוב במזונות האישה חל על הבעל כל עוד בני הזוג נשואים. לכן, משניתן הגט התעורר הצורך בקבלת החלטה חדשה, שנוגעת אך ורק למזונות הקטינות ולמגוריהן.
בסופו של דבר, הוסכם בין הצדדים כי המזונות שנפסקו, ישולמו על ידי הבעל לתקופה של ארבעה חודשים בלבד - ממועד פתיחת התיק ועד הגט, בעוד המזונות לילדים ייקבעו בביהמ"ש למשפחה.
"על פי הדין המוסלמי, חייב האב במזונות בתו עד לנישואיה"
הגבר טען כי הוא משתכר כ-4500 שקלים בחודש בלבד, והציג תלושי שכר התומכים בטענתו. האב ביקש כי ביהמ"ש יתחשב בגובה הכנסתו, בעת קביעת המזונות.
מנגד טענה האישה, כי בפועל בעלה לשעבר משתכר 7,000 שקלים בחודש, בשל עבודות מזדמנות שהוא מבצע באופן פרטי, אך לא הציגה שום ראיה לטענתה זו.
בית המשפט דחה את טענותיה של האישה על הכנסת בעלה לשעבר, אך יחד עם זאת ציין, כי לפי הדין המוסלמי יכולתו של האב לשאת במזונות ילדיו, לא נמדדת רק לפי הכנסתו בפועל, אלא לפי פוטנציאל השתכרותו.
לדברי עו"ד לב, בית המשפט הזכיר בהקשר זה את ההלכה של בית המשפט העליון, לפיה האב צריך להתאמץ עד קצה גבול יכולתו, ואף להשכיר את עצמו כפועל פשוט, כדי שיוכל לכלכל את ילדיו הקטינים.
היות והדין המוסלמי מחייב אב לשלם מזונות לילדיו עד נישואיהם, דרשה האישה כי האב ישלם מזונות לא רק לילדותיו הקטינות, אלא גם לחלק מילדיו הבגירים.
האם בית המשפט למשפחה יכול לפסוק לפי ההלכה המוסלמית?
האב טען כי ההלכה המוסלמית אכן מחייבת אב לכלכל את בתו עד לחתונתה, אבל זאת רק במידה שהיא לא עובדת ומשתכרת בכוחות עצמה. בפועל, טען האב, בתו הקטינה, הגדולה מבין השתיים, עובדת במתן שיעורים פרטיים, ולפיכך יש מקום להורות על ביטול החיוב במזונותיה.
בנוסף, טענה עו"ד עינבר לב, כי בית המשפט לענייני משפחה כלל אינו רשאי לפסוק בניגוד להלכות המשפט האזרחי, ואינו יכול להיענות לתביעתה של האם שהאב ישלם מזונות לבנותיה עד ליום נישואיהן, משום שעניין זה אינו קיים בדין האזרחי, אלא רק בדין המוסלמי.
לדברי עו"ד לב, לו רצתה האישה לתבוע מזונות עבור הבנות עד למועד חתונתן, היה עליה להגיש תביעה כזו לבית הדין השרעי, ולא לבית המשפט לענייני משפחה בישראל.
המזונות הועמדו על 900 שקלים לכל בת
בית המשפט קיבל טענה זו, ואף קבע, כי האם לא הציגה שום ראיה לגבי צרכי הקטינות, ולגבי עלות המדור והוצאות אחזקת הבית.
בית המשפט אמד את המזונות ההכרחיים של כל קטינה על סך 900 שקלים בחודש בלבד (פחות בכשליש מהמזונות המינימאליים הנהוגים בישראל).
בנוסף, למרות שבני הזוג כבר התגרשו, הורה בית המשפט לאב להמשיך ולשאת בהוצאות הבית, בטענה כי הוא ממשיך להתגורר בו, ליהנות מבישולי האישה ומתחזוקת הבית שמבוצעת על ידה.
