הוא חשוד במעשי אונס, מבוקש על ידי המשטרה ושוהה במרוקו בניגוד לחוק, אבל כל זה לא מרחיק מהרב אליעזר ברלנד את מאמיניו. להפך. מאות מהם נמצאים לצידו במרקש, מאיימים על אורחים לא רצויים, מתעמתים עם תושבים מקומיים ומרגיזים את הקהילה היהודית ˆ שליח "ידיעות אחרונות" הסתכן בביקור בחצר הרב הנמלט
הרב ברלנד השבוע במרוקו. צילום: ג'קי קדוש, הקהילה היהודית מרקש
על קירותיו החיצוניים של בית הכנסת היהודי "בית אל" ברחוב אבן־סינה במרקש אין שום סממן יהודי. לא מגן דוד, לא מנורה, בטח שלא מילים בעברית. העדות היחידה לקיומו של מרכז יהודי היא עמדה משטרתית בכניסה. חומת אבן גבוהה הסתירה את היהודים שהתפללו בפנים וחיו בשלווה יחסית במשך עשרות שנים.
עד שהגיעו הברסלבים.
"אנש כוספיים!" פילחה השבוע צעקה נרגשת את הרחוב, כשעשרות חסידים ירדו מהאוטובוס וסילסלו את פאותיהם בהתרגשות. "אנש" הוא קיצור ל'אנשי שלומנו", והכיסופים הם אל הרב אליעזר ברלנד (76), ראש קהילת "שובו בנים", שקבע את מקומו בעיר המרוקאית. החסידים, בכובעים שחורים מעוגלים ומעילים עד הברכיים, קרנו מאושר. כמה מהם הושיטו יד לחומת הבוץ האדומה ונישקו אותה. הוצאתי את הסלולרי וכיוונתי לעברם מהמותן.
הספקתי לצלם שתי תמונות, כשהרגשתי בעיטה בגב. חסיד שבא מאחוריי בריצה העיף את הסלולרי מידי ושעט אל תוך בית הכנסת. ניסיתי לרוץ אחריו, אך שני חסידים חסמו בגופם את הכניסה. מסביב הביטו בנו עשרות אנשים. "סיטרא אחרא (השטן, יצר הרע)", צעק מישהו, "עיתונאי". תוך רגע הקיפו אותי שישה־שבעה פרחחים בגיל חטיבת ביניים. "באת ללכלך על הרב. תחזור לארץ בכיסא גלגלים", הבטיחו, וגם: "גבי בן הראש יטפל בך. הוא ישבור לך עצם־עצם".
מהר מאוד הבנתי שאין עם מי לדבר. "כבר שברו לך את הפלאפון בפטיש. ראינו", אמר מישהו. ארבעה חסידים דחפו אותי אל מחוץ לשער. ניגשתי לשוטר המרוקאי שעמד בכניסה וניסיתי להסביר לו שנגנב ממני הסלולרי. "אני שומר עליהם, לא מפניהם", השיב באנגלית רצוצה.
התיישבתי על המדרכה מעבר לכביש. הערב כבר התחיל לרדת. מדי פעם יצאו חסידים וירקו לעברי או סיננו קללה. ילדים ניבלו את הפה בנוכחות הוריהם, שהגיבו באדישות או בחיוך. "רק אתמול בלילה הרב ציווה לשבור כל מצלמה", הסביר מישהו. "אולי, אם תסכים לעזוב את מרוקו, יחזירו לך את הפלאפון בשדה התעופה".
מישהו הודיע שהרב בדרך אלינו. השער נפתח, ומתוכו יצאו שלושה נערים בני כ־15. הם נעמדו מעליי. "יש לך חמש דקות, או שהראש שלך יהיה מרוח פה על הרצפה", הכריז אחד מהם בקול נמוך. הרמתי את הראש לכיוונו. הוא החזיק אולר שווייצרי אדום, פתוח. ברחתי לחדר מדרגות סמוך.
בעשרה לשמונה נשמעה חריקת בלמים. ג'יפ מרצדסML350 עצר מול שער בית הכנסת. ממושב הנהג יצא העבריין גבי בן הראש, ראש "הכנופיה הירושלמית", חבוש כובע ומשקפיים. לידו ישב הרב ברלנד, תפילין לראשו ואגלי זיעה למצחו. על המדרכה נאספו חסידים נרגשים ושרו "בך רבנו נגילה, בך רבנו נשמחה". ברלנד הרים יד. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", בירך. הוא נכנס פנימה עטוף טלית, מוקף עדר אנושי. החסידים נישקו את ידו ושמו אותה על ראשיהם כדי שיברך אותם.
בינתיים ירד הלילה. חצי ירח האיר את צמרות הדקלים הגבוהים שנטועים סביב בית הכנסת. החלטתי לכתוב לבן הראש פתק. "החסידים גנבו לי את הפלאפון", כתבתי, "בוא נדבר, אני על המדרכה בחוץ". כעבור דקה יצא בן הראש בצעד מהיר. הוא אחראי על גירוש כתבים שנוחתים במרוקו. עשיתי תנועת הרמת ידיים, והוא צחק והושיט יד ללחיצה. העבריין המפורסם דווקא התברר כמאוד נחמד. החלפנו חוויות על ירושלים ועל התקשורת העוינת, עד שביקשתי את הפלאפון חזרה. "שמע, כואב לי על הרב", הוא התחמק. "איך אפשר לכתוב עליו ככה? אני לא נותן לאף אחד להתקרב לרב. גם הוא וגם אני כבר נכווינו מהתקשורת". אחר כך הזהיר אותי שלא אכתוב מילה רעה על הרב: "למה לך? אתה נראה לי בחור חכם". לפני שחזר לבית הכנסת הוא הוציא את הסלולרי שלי מהכיס ונתן לי אותו. כל התמונות שהיו בו נמחקו.
ד"ש מרבי שמעון בר-יוחאי
לא סתם בחר הרב ברלנד במרוקו כיעד: למדינה הערבית אין הסכמי הסגרה עם ישראל, וברלנד ממש לא מעוניין לדרוך כרגע בארץ הקודש.
לפחות חמש נשים מירושלים והאזור התלוננו במשטרה שהרב ניצל אותן מינית (ראו מסגרת). חלקן טוענות שנאנסו. חסיד אחד הגיע למשטרה לפני כמעט שנה וטען שהרב שכב עם אשתו והבטיח לה בתמורה הרים וגבעות בעולמות עליונים. מרבית חסידי הרב אינם מסוגלים לשמוע אף מילת ביקורת בעניינו. לפחות שני אנשים, שנשותיהם התלוננו נגד הרב, הותקפו. חסידי הרב טוענים שההערצה כלפיו גורמת לנשים לדמיין דברים שלא היו ולא נבראו.
בחודש פברואר השנה, רגע לפני שמשטרת ירושלים דפקה על דלתו של הרב, הוא הספיק להמריא לשווייץ ומשם לארה"ב. פרקליטו, עורך הדין יעקב וינרוט, לא הצליח לשכנעו לשוב, וכשהוצא נגדו בישראל צו מעצר, הרב בדיוק עשה את דרכו ממיאמי למרוקו. מיד כשהגיע לקזבלקה, הבהירה לו הקהילה היהודית המקומית שהוא אישיות לא רצויה, וכמה ימים לאחר מכן, ביום שישי של חול המועד פסח, 29 במארס, הוא הגיע עם ידידו גבי בן הראש למרקש. עשרות מחסידיו הגיעו בעקבותיו למרוקו. חלקם באו עם משפחותיהם, אחרים הגיעו לבדם. השבוע הם קיבלו תגבור משמעותי, כאשר עוד מאות מחסידי הרב בישראל עלו אליו לרגל לכבוד תשעה באב.
נקרא לו יעקב. בחור מלא שמחת חיים בן 24 וחבר הגרעין הקשה שהגיע עם הרב למרקש. סיכמנו שניסע עם אור ראשון למתחם קבר דניאל "השומר" אשכנזי, בהרי האטלס, שם מתגוררים מרבית החסידים. בתשע וחצי הערתי אותו. עד השעה 11 הוא עישן סיגריות. אחר כך הוא השיג לנו רכב. המחיר שעליו דובר בהתחלה, 100 דירהם (כ־40 שקל) לנסיעה של כמה שעות, זינק לפתע ל־600 דירהם (250 שקל).
בשתיים וחצי יצאנו מהעיר. יעקב נסע במהירות כדי שיוכל לעשן (בזמן הרמדאן חל איסור על עישון בפומבי), וכשהנוף המפעים של הרי האטלס נגלה, גם אביתר (15), שהצטרף כטרמפיסט, שלף חפיסה. אנשי "שובו בנים" נוהגים במרוקו בדיוק כמו בנסיעות שלהם לקברי צדיקים בארץ: במהירות ובשמחה מופרזות.
כמעט כל משפט שלהם נפתח ב"הרב אומר ש..." ומסתיים במעשה ניסים שהתרחש ממש לנגד עיניהם. מדי פעם הם מצביעים על שלטים עם השם ווארזאזאת, עיירה שבה הרב נופש לעיתים. "הרב אומר שוורזאזאת היא בבחינת הגליל", מספר יעקב. "כל ההרים סביבה מלאים קברי צדיקים". עם הגיעו למרוקו המשיל אותה הרב לארץ ישראל, אולי כדי להקל על חסידיו את ההתאקלמות. ערביי המקום, כך ברלנד, הם צאצאי הגרגשים, שלא נלחמו ביהושע בן־נון וזכו לפיצוי: "ארץ שדומה שתי טיפות מים לארץ ישראל". הרי האטלס משחקים את תפקיד הגליל, עיר החוף הדרומית אגאדיר היא אילת, ו"בכלל, המפה של מרוקו דומה מאוד לארץ. צרה וארוכה".
"בל"ג בעומר הייתה הדלקה בוורזאזאת בקבר רבי חייא בן ברוך", מתאר אביתר את אחד הניסים. "הייתה רוח חזקה מאוד, וגבי (בן הראש) אמר לרב שיהיה קשה להדליק בגלל הרוח. אז הרב הסתכל עליו וצעק ש'בעוד חמש דקות רבי שמעון בר־יוחאי יהיה איתנו בהדלקה'".
נו, והוא הגיע בסוף?
"איזו שאלה מיותרת. היה מוחין (התרוממות רוח - ע"נ) שחבל על הזמן. אנשים עפו באוויר מקדושה".
בכל אחד מהחגים האחרונים הגיעה למרקש קבוצה גדולה מהארץ, ובכל פעם זכו החסידים לדווח על נס. "בשבועות היינו בווזאן שבצפון", מתאר יעקב. "יום לפני החג כבר היינו ממוקמים במתחם קבר רבי עמרם בן־דיוואן, ופתאום היהודים המקומיים רצו שנלך והתחילו מריבות. בעלת המקום, סוזאן, אמרה שנחזור למרקש. תבין, זה לפחות שש שעות נסיעה והיינו 250 איש. כל הלילה עשינו ארגונים ועניינים, ובבוקר האוטובוסים כבר הגיעו. פתאום סוזאן באה בריצה ואמרה: 'אל תלכו. רבי עמרם בן דיוואן נגלה אליי בחלום ואמר לי שאף פעם לא הייתה לו נחת כזאת כמו עכשיו. הוא אמר: אל תגרשי לי את החסידים'. אז היא הביאה לנו אוכל, פתחה את המטבח וביקשה שנישאר שם בשבועות".
יעקב הגיע מישראל יומיים אחרי שביעי של פסח עם כמה דולרים בכיס. הוא תיכנן להישאר שבועיים, אבל "נדבק בצדיק". הוא כבר דובר מרוקאית, ואין פינה באזור מרקש שהוא לא מכיר. רק בעיה אחת עומדת בפניו: עם כניסתם של ישראלים למרוקו הם מקבלים ויזה לשבועיים, הניתנת להארכה עד שלושה חודשים. הרב ברלנד ואנשי הגרעין הקשה שלו נמצאים כבר 114 יום במדינה. כרגע הם על תקן שוהים בלתי חוקיים ונמצאים בסכנת מאסר.
אבל זה לא מדאיג פה אף אחד. ג'יפ היונדאי סנטה־פה מעפיל בשבילי עפר בתוך נוף יפהפה - הרים גבוהים, מרחבים בירוק ובאדום וכפרים קטנים המנקדים את העמקים. בכפר דוואר־שימס, שעל פניו אנחנו חולפים, אין חשמל או מים זורמים, אך יש קבר של צדיק. רבי חביב מזרחי קבור בנקיק שבמעלה הכפר. המקומיים, צאצאי בֶּרבֶּרים היושבים בהרים, שומרים עליו היטב. מיד עם היכנסנו לכפר דולק בעקבותינו אופנוע ישן, והרוכב שלו פותח את מבנה הקבר ומקבל בתמורה כמה מטבעות. "חשבנו לפתוח פה גם מקום", מספר נפתלי, "אבל הבעיה שאין פה מקווה".
אומן, הגרסה המרוקאית
ילדי הכפר טוגאנה כבר מזהים את החסידים בשמותיהם. בלב הכפר נמצא קבר דניאל "השומר" אשכנזי. מועד פטירתו לא ידוע, אך בכל ראש חודש אלול נוהגים יהודי האזור לעלות לכאן ו"להיוושע בכל ענייניהם", כפי שמבטיחה הכתובת על הקיר. זהו בניין בן שלוש קומות, שנראה מבפנים כמו אכסניה שננטשה מזמן. זבובים בכל מקום, ערימות מצעים זרוקות וגברים יושבים באפס מעשה בחדרים, קוראים מדי פעם תהילים או לומדים בספר הזוהר. כמה מאווררים מטרטרים ללא הצלחה. בחדר אחד אני סופר שבעה מזרנים סביב הקירות, ללא סדינים. על אחד מהם יושב חיים, גרוש בן 57 מירושלים. הוא הגיע לפני חודש, אחרי שלקח הלוואה של 1,200 דולר מגמ"ח (גמילות חסדים). ביום שני השבוע נשארו לו בכיס 300 דירהם (כ־35 דולר).
מה תעשה כשייגמר הכסף?
"אני אלווה. כבר צברתי חובות".
איך תחזיר אותם?
"יש לי ביטוח לאומי. ואני גם אוסף צדקות". בירור קצר מעלה שזהו המקצוע הנפוץ בחבורה.
"כשלא הייתי פה, הרגשתי געגוע אינסופי לצדיק", אומר חיים. "הוא הנשמה הכי גבוהה בדור". לברסלב הגיע לפני 33 שנים, אחרי שהיה מכור לקוקאין. "הייתי נע ונד, עד שהגעתי לרב. עכשיו אני לא מסוגל להתנתק ממנו. כל יום אנחנו נוסעים במונית לראות אותו במנחה ובערבית. הוא פותר לנו את כל הבעיות".
מה, יש לכם פה בעיות?
"בטח שיש. אני צריך 1,000 דולר כדי לנסוע עוד חודש וחצי לאומן, ואין לי פה ממי לאסוף צדקות, כי כולם פה כמוני".
והרב ייסע לאומן?
"הוא אומר ש־99 אחוז שהוא יהיה שם".
אין חשש שיעצרו אותו שם?
"אוי ואבוי, אתה מאמין לשטויות שאומרים עליו?"
יש נשים שטוענות שהרב הטריד אותן.
הוא מזדעזע. "אז מה? גם על דוד המלך אמרו שהוא חטא. זה סודות נסתרים, שאנשים כמונו לא מסוגלים להבין. הרב אומר שיש גזירה על עם ישראל מצד איראן, והוא בחר בגלות כדי לבטל את הגזירה".
מתי תחזרו לארץ?
"התכנון הוא להישאר כאן. רוצים לבנות פה תלמוד תורה, ישיבות ועסקים. יש לנו כבר רכבים ודירות, ועכשיו מחפשים בניין גדול שיהיה מרכז הקהילה".
מה יהיה על ארץ ישראל? זהו, פאסה?
"איפה שהצדיק נמצא, יש את הקדושה הכי גבוהה. כמו שרבי נחמן רצה להיקבר באומן, ככה בדור שלנו אולי יתחיל אומן גם במרקש".
לפני שלושה שבועות נרשמה היתקלות ראשונה עם הברברים מטוגאנה. "היינו טובלים במעיין פה", מספר חיים, "ואנשים הרגישו שזה כמו בארץ, שאפשר ללכת לא צנוע, והלכו למעיין בלי בגדים. אז בדואיות ראו ונבהלו והלכו לשייח' של המקום. השייח בא לפה וכעס מאוד". מאז מקפידים החסידים לטבול רק במקווה שבאתר. המקווה הזה נתרם על ידי שייח' סעודי בשם חאמד אל־חאמד, שעבר במקום לא מזמן והחליט להנציח את אביו, השייח' אחמד בין בוטי אל־חאמד. "בסך הכל המקומיים פה שמחים שאנחנו כאן, כי קונים מהם ביצים וחלב", מסביר חיים. "דירהם אחד לביצה ו־20 דירהם לשני ליטר חלב טרי".
לחדר נכנס גבר בלונדיני מזוקן. זהו אריאל, הטבח המקומי, שזה עתה טיגן דגי בורי. הוא בן 38 מירושלים, הגיע למרוקו לפני כשלושה שבועות, ואמור לשוב לישראל בשבוע הבא. בבית מחכים לו אישה ושלושה ילדים. לברסלב הגיע מעצמונה שבגוש קטיף, אחרי שלא מצא את עצמו בציבור הסרוג. בכל יום שישי הוא אוסף 50 דירהם מכל דייר במקום ויוצא לשוק הקרוב לקנות דגים. הם קונים ענבי מוסקט וסוחטים אותם ליין חמוץ, אופים חלות ומטגנים דגים וירקות. על רצפת המטבח זרוקים שקים עם ירקות. המקרר נראה כמו כתבה על דו"ח העוני.
בכל בוקר מתבודד אריאל במשך שעה בהרים שמעל לכפר. העלייה תלולה, אבל משתלמת. רק בהרים אריאל מעז לדבר על החשדות נגד הרב. "זה לשון הרע, שאני מעדיף אפילו לא לשמוע. אין בזה שום אמת", הוא מכריז.
למה הרב לא חוזר לארץ?
"טוב לו כאן. זה מהלכים שהוא חזה מראש. יש גזירה על עם ישראל, והוא כאן כדי לבטל אותה".
הוא גילה את הגזירה רק אחרי שנשים התלוננו במשטרה?
"כנס ליוטיוב. יש שיעור של הרב המקובל דב קוק מטבריה. הוא מספר שם ששלושה רבנים לקחו על עצמם דברים כדי לבטל את הגזירות על עם ישראל. אחד היה צריך להירצח, אחד לצאת לגלות ואחד לחטוף ביזיונות על אשת איש. אז רבי אלעזר אבוחצירה נרצח, הרב דב קוק היה אמור לצאת לגלות, והרב ברלנד לספוג ביזיונות. אבל הרב קוק התקשה לעמוד בגלות, אז הרב ברלנד הסכים לקחת על עצמו גם גלות".
הדרך חזרה מהרי האטלס למרקש רצופה ניידות משטרה. "לפני כמה שבועות הייתה פה תאונה", מספר יעקב. "מישהו מאיתנו נסע ולידו היה אופנוע. הוא בטעות גילח לו את הרגל והאופנוען התרסק. אז הוא הסתכל ימינה ושמאלה ונתן גז". אם יעקב ייעצר הוא בבעיה קשה, שכן תוקף הוויזה שלו פג מזמן. "אני מקווה שהם יקבלו בקשיש בשקט. אם לא, ניתן עוד קצת בקשיש עד שיסכימו".
לפתע מפלחת צעקה את חלל המכונית. "הדור הזה עוד יזכה לשמוע מחדש את עשרת הדברות". זהו קולו של הרב ברלנד, שהוקלט בשיעור והפך לרינגטון הכי פופולרי בשובו בנים. "אין חילונים בעם ישראל, אין רשעים בעם ישראל".
סלולרי ב-041 דירהם
"העיר האדומה" מרקש נמצאת על גבולו הצפוני של מדבר סהרה. בכל תחנת דלק מוצב לוח אלקטרוני שמראה את הטמפרטורה. 48 מעלות צלזיוס ביום שלישי השבוע. מהאוויר נראית העיר כמו גוש אדמדם של בתים בגובה שלוש־ארבע קומות, לא יותר. חוק עתיק קובע שהבתים חייבים להיצבע, כדי שלא יסנוורו בשמש הלוהטת.
המחיה במרקש מאוד זולה. קפה גדול עולה 2.5 שקלים, ארוחה טובה לא עוברת את ה־15 שקל. כדי להתאקלם צריך רק לקנות מכשיר סלולרי ב־140 דירהם (כ־60 שקל) ולהטעין בכל פעם שיחות. בעיר התיירותית יש אמנם רשתות ענק כמו זארה ומקדונלד'ס, אבל אם אתם מסתפקים במועט, אפשר לחיות מ־1,200 דירהם בחודש בקלות.
עד שהגיע ברלנד, יהודי מרוקו חיו בשקט ובשלווה אך בפרופיל נמוך. כובע במקום כיפה, ציציות בתוך החולצה. ברלנד ואנשיו שינו את התמונה. "הרב אומר שהשואה הייתה בגלל שהחביאו את היהדות", מספר חסיד שמסרב לומר את שמו. "הוא נתן הוראה ללכת בגאווה בכל מקום. מאז אנחנו הולכים אפילו בסמטאות של העיר העתיקה, המלאח, איפה שאפילו המקומיים פוחדים להיכנס בלילה. כל העבריינים שם יושבים איתנו".
נשות "שובו בנים" הולכות ברחוב מכוסות רעלות שחורות, בדיוק כמו נשות המקומיים. "זה בהוראה של הרב", מגלה החסיד אביתר. "הוא אמר שזה כדי שלא יהיה קטרוג בשמיים שהנשים שלנו פחות צנועות מהמרוקאיות".
ברחוב מול בית הכנסת "בית אל", ברובע גיליז, משחקים ילדים קטנים בכיפות צמר לבנות. מדי פעם עוצרת מונית מרצדס חבוטה ומטרטרת, מהסוג של "מבצע אנטבה", ופולטת לפחות חמישה חסידים ארוכי פאות. 30 דירהם עולה מונית מכל פינה בעיר. חלק מהנהגים כבר מסרבים לקחת ברסלבים. אפילו להם נמאס מהתמקחות בלתי פוסקת ומארבעה־חמישה גברים שנדחקים במושב האחורי. תוסיפו לזה את העובדה שבתשעת הימים לפני ט' באב לא נהוג להתרחץ או לכבס, וקבלו את הסיבה האמיתית.
את תפילות תשעה באב העבירו החסידים בהאנגר ענקי באזור התעשייה של מרקש. ראש הקהילה המקומית, ג'קי קדוש, ריצף אותו בשטיחים אדומים, הביא 17 מאווררים ועשרות שרפרפים וגייס עשרה שוטרים במשמרות. התפילה בכניסת הצום ארכה יותר מארבע שעות, כשהרב עומד באמצע ההאנגר ומנופף בידיו, והחסידים יושבים סביבו על הרצפה ושרים. במהלך תפילת הערב נפל החשמל מספר פעמים, מה שרק תרם לחשמל שניסו החסידים לייצר. למרות זאת, גם לדבקות בצדיק יש גבול, ובאחת בלילה טלפנו לג'קי קדוש שיציל אותם מהחום. זה אירגן אוטובוסים לבית הכנסת ופרש שם מזרנים עבורם.
"עיר מקלט לפושעים"
"מה שהולך להיות פה זה זוועה", אומר לי למחרת יהודי מבוגר יליד מרקש, כשנכנסתי למכוניתו בכיכר ה־16 בנובמבר (יום העצמאות המרוקאי). "הם יעוררו שנאה אצל הגויים. מאות שנים אנחנו חיים פה בטוב ובשקט, נצמדים לקיר ויודעים את מקומנו. הם ידליקו פה את הקנאים. יש פה שכונות כמו סידי סעיד בן עלי של מוסלמים קנאים, והם עוד יתנקמו בנו". הוא מדבר מהר ובהתרגשות. את שמו הוא פוחד שנכתוב. "עשו מאיתנו עיר מקלט לפושעים ולמשתמטים מהצבא. זה יכול להביא עלינו אסון. המוסלמים עוקבים אחריהם מקרוב".
אבל ראש הקהילה שלך מכניס אותם לבית הכנסת.
"הוא שבוי שלהם. אנחנו מתחננים למשרד החוץ שיתערב. אנחנו כבר מבוגרים, אין לנו כוח להילחם בהם". בבית הכנסת העתיק של רובע המלאח יושבים מספר גברים באים בימים, קסקטים לראשם. "אנחנו לא מבינים מה האינטרס להחזיק פה עבריינים", אומר אחד מהם. "תכתוב שמשטרת ישראל צריכה להגיע לפה, ונגיד להם בדיוק איפה הרב נמצא. הוא אפילו לא מתחבא. מה, המוסד לא יכול למצוא אותו? אין לנו עוד יכולת להחזיק פה קהילה של קבצנים. כשתתחילו לשמוע על היתקלויות מול מוסלמים, תזכרו שאנחנו התחננו שתעיפו אותם מפה".
במשרד של נשיא הקהילה ג'קי קדוש, בלב מתחם הברסלבים, אין כמעט סממנים יהודיים. רק תמונות של המלך מוחמד השישי ודגלי מרוקו בכל פינה. "מה אני יכול לעשות?" הוא סופק כפיו. "אני מחויב לדאוג לכל יהודי שבא לפה. אין פה שגרירות בשנים האחרונות, והם פשוט מופיעים פה. גם אני חושב שזה לא רעיון טוב שהם יקימו פה קהילה, אבל גם לי אין הרבה מה לעשות".
אתה מחזיק מהרב ברלנד?
הוא זע באי־נוחות. "אני לא מכיר אותו. שמעתי על החשדות נגדו. נראה מה יחליטו בחקירה". אחר כך הוא מבקש להעביר נושא. אחרי הכל, אף אחד לא ממש שאל אותו אם להגיע למרקש, ואף אחד לא שואל אותו אם להישאר. "מסירות הנפש שלהם אולי קצת גדולה עלינו", הוא מודה בזהירות. "תראה, 40 ומשהו מעלות פה, והם רצים אחריו באמצע הצום עם מעילים שחורים וכובעי צמר. אבל הוא ממשיך להזמין אותם, גם את מי שאין לו כסף". החשש הגדול בקהילה נוגע לראש השנה המתקרב, והאפשרות שברלנד וחסידיו יפתחו מוקד מתחרה לקבר רבי נחמן באומן.
בצהרי הצום יצאתי מהמשרד שלו, היישר לרחבת "שובו בנים" המתחדשת. החום והרעב כנראה התישו את החסידים, ולא היה להם אפילו כוח לקלל אותי. רק הקטנים הטעימו "עמלק", כמו מתוך הרגל. נחמן אזולאי ישב ברחבה ועישן בשרשרת. משהו בפנים שלו לא נראה כמו של חבריו. ואכן, הוא גדל בקיבוץ ליד ירושלים וחזר בתשובה לא מכבר. יש לו עיניים כחולות בהירות, פאות בלונדיניות שטרם הבשילו - אבל בראש הוא לגמרי שובו בנים. "בכל דור מעלילים על הצדיק. אפילו על רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן, אמרו שישבה עליו אישה ובסוף התברר שזה נכדה שלו".
הרב מתייחס לחשדות בדרשות שלו?
"רק אתמול בערב הוא אמר ש'הצדיק עושה את כל הישועות, הצדיק זה הבראשית' (ברלנד נוטה לדבר על עצמו בגוף שלישי - ע"נ). אז נראה לך שכמה שוטרים עם כרס וסופגנייה יכולים על הרב? הוא עמד בחקירות של הק־ג־ב כשהיה מסך הברזל והוא הסתנן לאומן. אחרי 22 שעות הם התייאשו ושיחררו אותו".
אז למה שהרב לא יתייצב לחקירה ויסביר שהוא נקי?
"כי זה חלק מהעניין שלו, זה אפילו כתוב בספרים". הוא מוציא ספר 'ליקוטי מוהרן' (טיפים רוחניים מרבי נחמן). סימן ר"ס עוסק בדמותו של הצדיק האולטימטיבי: "הכל דוברים עליו. ובודים עליו כזבים שלא עלה על דעתו. ועושה זה בכוונה כי הוא בחינת מסירת נפש ממש, והוא מציל את ישראל מזה, ממה שהיה ראוי לבוא עליהם חס ושלום".
זה המשפט שבשמו מאות חסידים שוקעים בחובות ונוסעים לקצה העולם. את החשדות נגד הרב הם ממירים בסיפורים נגד המתלוננות נגדו. בזה הם דווקא מאמינים באמונה שלמה. "יש מישהו מהקהילה שהתלונן שהרב פגע באשתו. הוא היה המעריץ הכי גדול של הרב ובסך הכל ניסה לסחוט אותו. הוא הציע לחזור בו מהסיפור, אם ייתנו לו 300 אלף שקל".
ברדוגו יעשה סדר
בתשעה באב קיבל קדוש שתי שיחות טלפון זעופות. המטלפן הראשון היה ראש העיר, מוחמד פאוזי, שקיבל ריקושטים מכל כיוון - במיוחד משוטרים שמתקשים לשמור על החסידים הקופצניים. "מר קדוש, מה קורה שם?" שאל אותו, "כמה זמן זה עוד אמור להימשך?" ליהודי מרקש מערכת יחסים מצוינת עם הממשל. בסוף יולי יחול יום ההכתרה של המלך מוחמד השישי, ובקהילה כבר מתכננים את החגיגה הגדולה שיערכו לכבודו. שיחת טלפון כזו מעידה שהגיעו מים עד נפש, בייחוד ביחס לקודי הכבוד הנהוגים בין קדוש ופאוזי.
לפיכך, במוצאי הצום נפגש קדוש עם הרב ברלנד לשיחה, ובה דרש ממנו לסגור את הברז. "זה לא עסק", פתח. "אי אפשר להזמין לפה אנשים בלי לקחת אחריות. הבטחתם שתבואו בשקט ותשבו רק עד שייגמר העניין בישראל". הרב ובן הראש הינהנו.
למחרת הגיע טלפון משמעותי אף יותר מזה של ראש העיר. מעבר לקו היה סרג' ברדוגו מקזבלנקה, נשיא יהדות מרוקו. הוא זעם. "הם מפירים הבטחות", אמר לקדוש. "לא הגיוני שיפתחו פה קהילה כזו. אני הולך לטפל בהם". ברדוגו נחשב מקורב מאוד למלך מוחמד השישי, ואף כיהן כשר התיירות של מרוקו. כעת הוא מתכוון לפנות למשרד הפנים ולבקש לאשר ויזות רק לישראלים שיוכח שאינם חסידי הרב ברלנד. ברדוגו, אומרים בקהילה היהודית, הוא היחיד שיכול לעשות סדר בעניינים.
הנהירה להרי האטלס דווקא בתשעה באב אינה מפתיעה את מי שמכונים "יודעי דבר". בקרב קהילת מאמיניו של שבתאי צבי (משיח השקר בן המאה ה־17) נהוג לציין פעם בשנה את "חג הנחמות והשמחות", שבו נהוג לשמוח, לאכול ולשתות. חג השמחות נקבע ליום הולדתו של שבתאי צבי. מה לעשות שזה יוצא בדיוק בתשעה באב. ¿
הרב יוסף: "להד"ם"
